
שם:
אילנה בר
תחום עיסוק:
* בלוגרית, בעלת בלוג המסעות "יצאתי מביתי למסעותי".
* עוסקת באמנות ויצירה, כתיבה, צילום, ציור, יומני אמנות.
* מאמנת אישית, מלווה אנשים במסעות הנפש.
אני מלווה אנשים בתהליכי התפתחות אישית.
משתמשת בכלים יצירתיים דוגמת ציור וכתיבה אינטואיטיבים, איבחון בצבעים, לוחות חזון, קלפי השראה אישיים ועוד כדי לעזור לאנשים לצאת לדרך חדשה ולבטא את קולם הייחודי.

דגלי תפילה טיבטים (צילום: אילנה בר)
ב-12 שנים האחרונות עסקתי בתחום התוכנה ולאחרונה פרשתי מעולם ההייטק לתחום האימון האישי, עיסוק שדורש מיומנויות שונות וסט כלים לעבודה עם אנשים.
אימון אישי בעיני חשוב ומשמעותי עבור כל אחד שרוצה להיטיב עם חייו. כמו היגיינה פנימית, של הנפש. כשאדם מתחייב לתהליך בו הוא מתבונן בחייו, בעיקר בפער בין המצוי לרצוי ולומד כיצד לצמצם אותו וכיצד לדייק את רצונותיו. למאמן תפקיד חשוב בתהליך, לא כמי שמציע פתרונות מן המוכן, אלא כמי שמקשיב באמפתיה, שואל שאלות, משקף, מאתגר את המתאמן, מכוון אותו למצוא את התשובות שלו. אני מאמינה שמפגשים כאלו חיוניים ונחוצים לכל אחד. כמו שאנחנו דואגים לתחזק את הגוף שלנו מבחוץ, ככה חשוב לטפל גם מה שבתוכנו. רצונות, חלומות, מאוייים, תיסכולים, חרטות, כעסים. כדי שנוכל להיות במיטבנו, כדי שנוכל להיות בעולם במלוא נוכחותינו.
אני מציעה מגוון של שיטות ודרכים על מנת לעזור למתאמנים לדייק את רצונותיהם, להיות בנוכחות ערה והקשבה טובה ועמוקה יותר לעצמם.
אני פונה בעיקר לקהל א.נשים שמגיעים לאמצע החיים, שלב משמעותי בו עולות שאלות משמעותיות שקשורות לדרך: האם אני מרוצה מהדרך שעברתי עד כה בחיי, האם זו הדרך בה ארצה ללכת בהמשך חיי.
מתוך סיפור חיי, מהטרנספורמציה שחוויתי על בשרי אני מאמינה שביכולתי לעזור לאנשים לצלוח את משבר "אמצע החיים" עם הבנה מדוייקת יותר לגבי המשך דרכם, מטרותיהם והכיוון אליו רוצים להגיע.
לרוב מטיילת לבד, ומדי פעם עם חברים או קבוצות. בתחילת דרכי כטיילת שטח נהגתי להצטרף לקבוצות מיטיבי לכת עד שלאט-לאט צברתי ביטחון ביכולות הפיסיות שלי וגם במיומנויות הניווט בשטח.
כיום ברירת המחדל שלי היא לטייל לבד. סגנון טיול כזה מאפשר לי חופש גדול לבחור את היעד, בין אם בארץ או בחו"ל, את דרגת קושי הטיול, בין אם טיול אורבני קליל או כמה ימי הליכה אינטנסיבים עם תיק גדול על הגב.
בטיול סולו כל תהליך קבלת ההחלטות מתנקז אלי, בוחן את הכושר שלי לקרוא את השטח, להגיב, להימנע מטעויות שיסכנו אותי. לפעמים חלק מהבחירות פחות מוצלחות ואותו טיול מתוייג כ-"לא כייפי", אבל לרוב טיולי הבדד שלי מאוד מתגמלים ומעלים את מפלס מצב הרוח בצורה משמעותית.

קיוטו (צילום: אילנה בר)
אני לא מהמטיילים שסופרים מדינות, יותר חשוב לי שהיעד אליו מגיעה יהיה מעניין ומאתגר. יש מקומות בהם ביקרתי כמה פעמים ואשוב אליהם שוב ושוב כי מוצאת אותם מגוונים ומרתקים, כמו חצי האי סיני שיש בו גם רצועת חוף מדהימה ביופייה וגם מדבר פראי שיד אדם לא נגעה בו או איטליה שיש בה גם שפע של ערים יפהפיות עם אוצרות אמנות ותרבות וגם הרי הדולומיטים שהם כמו גן עדן לחובבי הליכת שטח.
ההיגיון שמנחה אותי הוא שבמקום להגדיל את כמות המדינות הכללית, חשוב לי לשים דגש על הרחבת עולם החוויות. ככה אני מוצאת את עצמי חוזרת שוב ליעדים בהם ביקרתי בעבר כמו למשל הודו שחזרתי אליה הקייץ בפעם השלישית ואני בטוחה שבעתיד אשוב אליה. במסע האחרון ביקרתי גם במדינה חדשה שסיקרנה אותי שנים רבות, יפן, וגם אליה יש סיכוי שאחזור בעתיד, לטיול טבע או טרק בעקבות 88 המקדשים.
לשמחתי אני טיילת שאוהבת גם וגם: גם יעדים אורבנים וגם מסעות בטבע.
ניו יורק עבורי היא העיר ב"הא" הידיעה, עיר תוססת, ססגונית, אפשר למצוא בה הכל.
וכששואלים על יעד בטבע, אזי המדבר. מדבר באשר הוא מדבר מרחיב לי את הלב וממלא אותי שלווה גדולה. בעשור האחרון חרשתי את הנגב, הרי אילת ומדבר יהודה שלנו לאורכם ולרוחבם. טיילתי גם במדבר הירדני ולאחרונה גם במדבר בסיני, ארץ בראשית שהותירה בי חותם עמוק.
הייתי רוצה לטייל במדבריות נוספים ברחבי העולם כמו הסהרה והמדבריות באמריקה.

צפון הודו (צילום, אילנה בר)
בטיול האחרון בהודו קרו לי כמה וכמה מקרים ששיעשעו אותי והעלו חיוך על פני. זכור לי ערב אחד כשהלכתי ברחוב הראשי בשוק בפושקר ופתאום מולי רץ בקצב בינוני לא פחות ולא יותר מאשר גמל, כמעט ורומס טוסטוס חונה בצד הדרך. מייד זזה הצידה ומתבוננת בריצת הגמל, חופשי ללא הבעלים. מה זה עושה כאן? אני תוהה ביני לביני וכשהתיישבתי אח"כ באחד הדוכנים לארוחת ערב, שואלת את הבחור שיושב לידי, "תגיד, ראית את הגמל שעבר כאן הרגע? מה זה? הוא לא שייך למישהו?"
הבחור עונה לי: "כן, הוא עובד בצד השני של האגם כטקסי ועכשיו הוא חוזר לבית שלו, בצד השני של האגם. אל תדאגי, הוא מכיר את הדרך".
רק בהודו תקבלו תשובה כזאת על... גמל שרץ לבד ברחוב ואף אחד לא עושה מזה עיניין כי מכירים אותו ויודעים שהוא חוזר הביתה בתום יום עבודה. ובכלל, הודו היא מקום שאם פוקחים את העיניים נתקלים באינספור מקרים משעשעים, בלתי צפויים שמעלים חיוך על הפנים.
טיולים הם חלק טבעי מהיומיום שלי, כמי ש"מטיילת בלי הכרה" אני עושה זאת כי הטיול ממלא אותי מבפנים, מטעין אותי באנרגייה טובה. כל טיול מציב כמה וכמה אתגרים, ישנו כמובן האתגר הפיסי לסיים מסלול הליכה ארוך וקשה בשלום, ולצדו מגיע תגמול גדול מאוד. החווייה, הנופים שראיתי, המפגש הבלתי אמצעי עם הטבע, עם הבריאה. יש בטיול מרכיב משמעותי של למידה (היסטוריה, בוטניקה, גיאולוגיה, תרבות ועוד) ושימת הלב לפרטים קטנים.
המצלמה היא בת לווייה נאמנה בכל טיולי ועוזרת לי מאוד לחדד את הראייה, לשים את הפוקוס על היפה והטוב שיש בעולמנו.
לא הייתי מוותרת על הטיולים, הם הדלק שלי, המשאב שממלא אותי בשמחה, התרגשות והתפעלות.
כן, לתקציב יש משקל גדול בבחירת היעד, אם כי יש יוצאי דופן כמו ניו יורק ויפן, שלמרות העלות היקרה שנדרשת על מנת לטוס לשם החלטתי בכל זאת להגיע ולבקר. מצאתי שגם ביעדים שנחשבים ליקרים ניתן להוזיל משמעותית את עלויות הטיול אם ישנים בהוסטלים או אוכלים אוכל רחוב/סופרמרקט במקום מסעדות.
מרכיב הקניות כמעט ואינו קיים במסעות שלי בעולם, אני לרוב מטיילת עם תיק מאוד קטן כך שעיקר ההוצאה היא עבור טיסה, לינה ונסיעות ביעד עצמו + דמי כניסה למוזיאונים/אתרי עיניין.
יש טרקים כמו בסהרה במרוקו שמאוד רציתי להצטרף לקבוצה שיוצאת לשם, אבל בגלל העלויות הגבוהות וויתרתי.
בגלל שאני מטיילת הרבה מאוד אני מקפידה לשמור על מסגרת תקציבית, ואם מדי פעם נוסעת ליעד יקר יותר, ישנם יעדים זולים יותר שמאזנים את רמת ההוצאות.
אני בדיעה שרצוי ומומלץ שאדם יעשה את מה שטוב עבורו. ואם טיולים ומסעות הם חלק בלתי נפרד מחיי, מדוע שאוותר רק בגלל שהם עולים כסף. בסופו של דבר זה מתנקז לאותו מדרג שמתעדף את ההוצאות החודשיות/שנתיות, כשכל אחד בוחר במה להשקיע את כספו.
אני תמיד אומרת בלב שלם שכל דולר שאני משקיעה בטיול, הוא כסף שקונה לי חווייה לחיים.
כיוון שסגנון הטיולים שלי הוא של תרמילאית וכיוון שברוב הטיולים אני מטיילת לבד, לרוב אני מוותרת על נוחות ופינוק כדי להצטמצם בהוצאות וכדי לאפשר לעצמי לטייל עוד ועוד באותו תקציב מוגבל.
צאו אל העולם הגדול, תראו עולם, תחוו עולם. אל תחכו לאחר כך, לחודש הבא, לקייץ, לשנה הבאה, כשנצא לפנסייה. כל יום הוא יום מתאים לטייל. אפשר גם טיול קטן, ליד הבית. העיקר בטיול היא החווייה להיות תחת כיפת השמיים, קרובים אל הטבע, להיות בתנועה ששוברת מעט את השגרה החד גונית וממלאת אותנו באנרגיה טובה. יש מי שמתמכר לתנועה הזו, בעיני היא נפלאה ומיוחדת. והכי חשוב, היא ברת השגה. אז פשוט, קחו תרמיל, קחו מקל וצאו לדרך. יקרו לכם דברים נהדרים.
אילנה בר היא בעלת הבלוג יצאתי מביתי למסעותי
להזמנת דילים שווים של הרגע האחרון לחו"ל
אולי יעניין אתכם לקרוא גם על נוסעים מתמידים נוספים.
הנגשת אתר האינטרנט שלנו לאוכלוסיות עם מוגבלויות הינה חשובה עבורנו, ולכן התקנו רכיב נגישות ייעודי באתר זה בכדי לאפשר לכלל האוכלוסיה לגלוש באתר.
למרות מאמצנו הרבים להנגיש את כלל האתר שלנו, יתכן ולחלק מהגולשים גלישה באתר זה לא תהיה אופטימלית. נשמח אם תצרו עימנו קשר במקרה זה.
רכיב נגישות מתקדם זה נבנה למערכת וורדפרס (Wordpress), על-ידי Webion - בניית אתרים.
ניתן להוריד רכיב נגישות זה בחינם באתרנו, ומומלץ להשתמש בו בתהליך בניית אתרים לעסקים.
2 Comments
כתבה מקסימה על אישה מיוחדת. מזדהה מאוד עם לשים את הדגש על החוויות וולא על החומר אם כי באופן אישי אוהבת לטייל בתנאים נוחים ומפנקים במידה…
תודה רבה, אנחנו בהחלט מסכימים איתך תמרית!